פסק-דין בתיק פר"ק 3208-09

המחלוקת שבפני, עניינה תביעתו של אדם אשר העביר למנהלה של חברה המחאות, לטענתו בעבור החברה. לשיטתו, לא קיבל בעבור ההמחאות תמורה. וזאת, חרף העובדה כי הוסבו לצדדי ג' אשר תבעו אותו אישית בעילה שטרית, דבר שאילצו לשלם להם סכומים נכבדים, ולהסתכן בתשלום סכומים נוספים; ומכאן תביעת החוב.

טרם אגש להכרעה לגופו של עניין, הרי שאין לי אלא להצר על השתלשלות המאורעות ועל הנזקים שנגרמו למערער בקשר לפירוק, הן ברמה הכספית והן ברמה האישית (ככל שעסקינן בהתמוטטות הקטלנית אותה הוא מתאר במסגרת כתב-הערעור). אין ספק, כי התמוטטותה של חברה עשויה להסב נזקים כבדים, לא כולם כספיים בלבד, לגורמים רבים ושונים המעורבים בעסקיה או קשורים עימה; וזאת גם מקום בו חלק מאותם עסקים נערכים באורח פורמלי פחות ואישי יותר מול מנהל המוכר לתובע אישית, מתוך הסתמכות על יחסי היכרות ואימון ביניהם.

אלא, שחרף כל הצער שבדבר, בכך בלבד לא סגי כדי לקבל תביעת חוב; לשם כך, על התובע להראות חבות משפטית ברורה של החברה הקורסת כלפיו, ולהוכיחה ברמת מאזן ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי; צודקים המשיבים, כי אין די תמיד ב"אי הכחשה" של פריט מסויים בתביעה או הנמקתה בידי בעל התפקיד, בכדי לעמוד בכל מקרה בנטל ההוכחה; ועל כל מקרה להבדק לגופו, בהתאם למסכת הראיות, גזרת המחלוקת ושורת ההגיון.

הבעיה המרכזית העולה בנסיבות המקרה שבפני, הינה שינוי או "התפתחות" הגרסאות של המערער , זאת באורח אשר לא רק שאינו עולה בקנה אחד עם סדרי הדין, אלא שהיא יוצרת ספק מהותי לגבי עמדת המערער באורח כללי.
בשלב הראשון - קרי, תביעת החוב שהוגשה למנהל המיוחד - טען המערער באורח פשוט, כי המחאות ניתנו לאחד ממנהלי החברה, אשר בינו לבין המערערת היתה היכרות אישית; המחאות אלו ניתנו - לשיטת המערער בשל בקשתו המפורשת של אותו מנהל - בלא שם מוטב, ובהמשך הוסבו למוטבים רבים ושונים; חלקן ל"אסיף" (הגם שבאשכול ישנן מספר ישויות משפטיות שונות אשר נושאות שם זה כחלק משמן המלא), וחלקן לצדדי ג' שונים.

בשלב השני , הוא שלב כתב הערעור, שונתה הגרסה ונטען כי "המערער נתן לחברה באמצעות מנהלה, מר אייל ישראלי, שטרות..."

אלא, שהשינוי המהותי והבולט ביותר הינו השלב השלישי , שלב כתב התשובה, בה מוסיף המערער מערכת עובדתית שלמה חדשה , וזאת בנימוק הלקוני של "בכדי להפיס את דעת המנהל המיוחד". כאן, לאחר שהמנהל המיוחד שב וטען בעניין אי הוכחת עסקה כלשהי בין המערער לחברה בפירוק, טוען המערער לראשונה כי מדובר בעסקה של החלפת שיקים, במסגרתה נמסרה לו סדרת שטרות נגדית מטעם החברה, אשר חוללה בהנמקה של "אין כיסוי מספיק".

אין כל צורך להכביר מילים, אודות הפגם הדיוני היורד לשורשו של עניין העולה, לצערי, מהתנהלות המערער. אף אם ניתן היה לעבור לסדר היום על הבדלי הגרסאות בין תביעת החוב לערעור (ולו בטענה, אף שהיא בעייתית קמעה, של הבהרת הגרסה הקודמת), הרי שהדבר וודאי וודאי שאינו ניתן בכל הנוגע למערכת הטענות העובדתית החדשה לגמרי העולה בכתב התשובה .
אם לא די בכך, כי לכאורה די היה בפגם דיוני זה בכדי להביא לדחיית הערעור, או למצער למחיקת כל הטענות החדשות נשוא כתב התשובה, הרי שאף לגופם של דברים עולה תמיהה שלא ניתן לה כל הסבר. חרף העובדה, כי לשיטת המערער מדובר ב"עסקה נגדית" שערך עם החברה , הרי שהשיקים שהוא מצרף נראים על-פניהם כשיקים של צדדי ג' שניתנו לו במישרין , וזאת להבדיל משיקים שנתנו צדדי ג' לחברה בפירוק והוסבו על שמו.
לשון אחר; על השיקים מצויים שמות וחומות של גורמים שאינם החברה, ועל פניו אף לא אחת החברות האחיות שפעלו בקבוצת אסיף: בראזיל טרופיקל שיווק 2009 בע"מ, תוצרת הארץ פירות וירקות בע"מ, צפניוק ארי - שיווק תוצרת חקלאית בע"מ, ואחרים. אף אם אניח לטובת המערער, הנחה עובדתית שאינה ברורה מאליה כלל ועיקר, כי מדובר בעסקאות כאלו ואחרות שלחברה בפירוק יש קשר אליהן, או כי אותם מוציאי שיקים היו חייבים לה דבר-מה אשר הוצאת השיקים קשורה אליו, הרי שעל-פניו אין מדובר כאן בחוב של החברה בפירוק, אלא בחובות של צדדי ג', אשר אם המערער מחזיק בשיקים, קמה לו לכאורה עילה שטרית כנגדם אותם צדדים . אציין כי המערער עצמו מודה, בהגינותו, כי סכום השיקים וסכום החיוב הנטען של החברה כלפיו אינו זהה; בנסיבות אלו, קשה עלי טענתו כי בעקבות החזר השיקים של אותם צדדי ג' קמה לו עילה חוזית כנגד החברה. הדברים מקבלים משנה תוקף, נוכח העובדה כי השיקים ממוענים ישירות כלפי המערער (אף אם החלו דרכם לכאורה כשיקים חסרי נמען שעברו דרך החברה בפירוק, עניין שספק אם הוכח), על כל המשתמע מכך.

יוצא, כי מקצה השיפורים שביצע המערער במסגרת כתב התשובה בעייתי לא רק מן הבחינה הדיונית (ואף שם יורד הליקוי לשורשו של עניין), אלא גם מן הבחינה המהותית.

מהו הדין, אם כן?
אם לשפוט לפי שתי הגרסאות המוקדמות של המערער, ובעיקר גרסתו הראשונה נשוא תביעת החוב, הרי שעולה תמיהה רבתי. זאת, אודות השאלה, איזו מערכת עסקית התנהלה באמת ובתמים בינו לבין מנהל החברה. והאם וכמה מן השיקים דנן אכן נועדו לחברה עצמה , ולא למנהלה באורח אישי ; ולא בכדי עולה תמיהה זו גם בתגובת כונס הנכסים הרשמי; ובצדק.
כך או אחרת, הרי שעד לגרסה נשוא כתב התשובה, ולמעשה גם אחריה, ספק אם בידי המערער היתה אי-פעם עילת תביעה שטרית דווקא, הנהנית מן ההגנות והכוחות המיוחדים נשוא דיני השטרות. בצדק טוען המשיב, כי עילה כזו יכולה היתה, לכל היותר, להיות מוקנית לצדדי ג' שהשטרות הומחו לטובתם, ונראה כי חלקם אף הפעילו אותה הלכה למעשה כנגד המערער. למערער, לעומת זאת, אין אלא טענות לעילה חוזית "רגילה" כנגד החברה בפירוק - טענה לאי-קבלת תמורה, וזאת כאשר עד לשלב כתב התשובה, היתה התמורה הנטענת עלומה לגמרי; ולאחר מכן נטען, כפי שהבהרתי קודם לכן, כי מדובר בסדרה נגדית של שיקים של צדדי ג' שהוסבו לטובתו.
להשלמת התמונה אעיר; אף בשלב זה, הרי שעילה שטרית קיימת למערער לכל היותר כנגד אותם צדדי ג' שהוציאו את השטרות; ואף לטענתו, הגם שהיא עולה בשפה רפה, הרי שכנגד החברה בפירוק שלטענתו העבירה לו שטרות, אין בידו אלא עילה חוזית בגין אותה תמורה שלא קיבל.

במלוא הכבוד הראוי, וחרף כל ההבנה לנזקו ולמצבו הקשה של המערער, אין די באמור לעיל בכדי לקבל תביעת חוב או ערעור על החלטת בעל תפקיד. לעניין זה, הרי שמעבר לטענה העמומה והבעייתית לכשעצמה של חילופי שיקים מוסבים, המערער לא טרח - אף לא בגרסתו האחרונה - ליתן הסברים שיבהירו את נסיבות העסקה, כמו גם את סוג העסקים וטיבם, באורח אשר יתכן ויעמוד בדרישת מאזן ההסתברות הנהוג במשפט אזרחי. אדגיש; יתכן והיה בידי המערער להתגבר על קושי זה, לו היה תובע באמת ובתמים לפי עילה שטרית; קרי, לו היה מחזיק בהמחאה של החברה. אלא שהמערער, אף לפי גרסתו, אינו תובע אלא בעילה חוזית לכל דבר ועניין ; ואי לכך, לא עמד בדרישת הפירוק והנימוק של טיב העסקאות בינו לבין החברה, או שמא בינו לבין אחד ממנהלי החברה.
אני מתחזקת בדעתי אף נוכח העובדה, כי בחלקים רבים של התביעה לא ברור כלל ועיקר מי מקבוצת חברות אסיף היתה מעורבת בעסקים מול המערער, או שמא ניהל עסקים באורח אישי מול אותו מנהל , תוך הסתמכות - מוטעית למרבה הצער - על יחסי ההיכרות האישית והאמון ששררו ביניהם.